מהו הרף להוכחת עבירות תכנון ובנייה?

חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, קובע כי בנייה שנעשית ללא היתר, או תוך סטייה מההיתר שניתן לה (בהתאם לתוכנית שאושרה), עלולה להוות עבירה פלילית.

אחת המטרות העיקריות במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון הבניה היא לייעל את נושא האכיפה והענישה בתחום חריגות בנייה ולצמצם את משך הזמן שנדרש עד להסרתה של בנייה בלתי חוקית, באמצעות חיזוק כלי האכיפה וייצור כלי אכיפה חדשים ומגוונים והקניית סמכויות אכיפה חדשות לרשויות.

סעיף 243 (ז) לחוק התכנון והבנייה קובע כי, עבירות תכנון ובנייה הן עבירות מסוג אחריות קפידה, לאחר תיקון 116 לחוק שנכנס לתוקף בתאריך בחודש אוקטובר 2017.

מהי עבירה מסוג אחריות קפידה?

מדובר בעבירה שעל רשות התביעה הנטל להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי בלבד, כלומר ביצוע העבירה (לדוגמה: חלק מחומר הראיות התיק החקירה הכולל את כתב האישום הוא צילום סגירת המרפסת) ולא רובצת על התביעה הנטל להוכיח רכבי עבירה נוספים בדמות מחשבה פלילית או רשלנות או כוונה בשונה מעבירות פליליות קלאסיות.

כלומר משעה שהוכח כי, אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית והמאשימה (מדינת ישראל) אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או לחלופין התרשל במעשיו, בדרך זו יכולות הרשויות להגיש כתבי אישום בקלות וביעילות גדולה יותר בגין עבירות אלו.