עבירת תקיפה סתם מסווגת כאחת מהעבירות שהרשעה בהן אינה מחייבת פגיעה פיזית.
עבירת התקיפה כאמור היא עבירה פלילית המוגדרת כמעשה אלים שנעשה בניגוד לרצונו של האחר.
המונח עבירות תקיפה, הוא מונח רחב מאוד, אשר כולל מגוון רב של עבירות מסוגים שונים.
תקיפה סתם נחשבת לעבירה הקלה ביותר מבין עבירות התקיפה המנויות בחוק העונשין התשל”ז – 1977 (להלן: “חוק העונשין).
לשון החוק מגדירה בסעיף 378 לחוק את פעולת התקיפה כ”הפעלת כוח ללא הסכמתו של הזולת או גם כאשר הושגה הסכמה אך בתרמית תוך גם שימוש באור גז וכו’ נכלל בהפעלת הכוח”.
“תקיפה סתם” עבירה זו מוגדרת בסעיף 379 לחוק העונשין המבצע עבירה של תקיפה סתם הרי שהעונש שצפוי במקרה כזה, עשוי להגיע עד שנתיים מאסר מאחורי סורג ובריח.
יודגש כאשר מודבר בתקיפה שבוצעה במטרה לבצע עבירה מסוג פשע, או לגנוב דבר מה או כדי להתנגד למעצר או למנוע מעצר- יהיה דינה המרבי 3 שנות מאסר.
מדובר בתקיפה שתוצאותיה לא גרמו לחבלה גופנית משמעותית למותקף (כמו למשל: חבורה, או פצע או נזק נפשי).
עבירת התקיפה הינה הנמוכה ביותר במדרג ונתנת לפירוש באופן רחב, למעשה למעשה לסווג תקיפת סתם כל פעולה פיסית כנגד המותקף שהובילה לאי נוחות או נזק על גופו של האדם בלי שנינה הסכמתו יכולה להוות תקיפה.
על מנת שנאשם יורשע בביהמ”ש על הפרקליטות להוכיח מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה, קרי – יסוד ההתנהגותי ויסוד נפשי.
כפי שכבר צוין עבירת תקיפת סתם אינה דורשת תוצאה, כאשר למעשה ביצוע אחת הפעולות המנויות בחוק מקיים את היסוד ההתנהגות.
היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בסעיף זה הוא יסוד פלילי מסוג מחשבה נפשית המתבטאת במודעות האדם לטיב המעשה.
אי הרשעה בסוף ההליך
ישנו תרחיש בו האדם שהואשם בעבירה שעיניינה תקפיה סתם שכאמור מדובר בעבירה הקלה ביותר מבין עבירות התקיפה המנויות בחוק, שאותו נאשם ייצא כלל ללא רישום פלילי, כאשר בעיניינו, ניתן היה לנקוט בהליך אי הרשעה.
אי הרשעה הוא הליך הליך שבו בית המשפט קובע שהנאשם אכן ביצע עבירה אולם הוא נמנע מהרשעתו והמשמעות היא שלאותו נאשם לא יהיה רישום פלילי על אף הודאתו.
ביהמ”ש השונים בתי המשפט השונים נוטים לאמץ את המלצת שירות המבחן כדי להימנע מפגיעה בעתיד של הנאשמים כתוצאה מההרשעה ומהכתם שיוצר התיק הפלילי.